היד הנעלמה של התכנון: בחינת ההשפעה הממשית של תוכניות המתאר הכוללניות: [מתוך המדור: תכנון ומציאות בישראל]

התיאוריה והפרקטיקה בתכנון נשענות על גוף ידע רחב העוסק בהצדקת התכנון הממסדי ובצורך להאציל סמכויות להגבלת השימוש בקרקע לרשויות התכנון. בו בזמן, אך מעט נכתב אודות ההצלחה ליישם תוכניות מרחביות. השאלה, "באיזו מידה משפיעות תוכניות שימושי הקרקע על התפתחות המרחב העירוני והאזורי הלכה למעשה?" נותרה כמעט לגמרי חסרת מענה. לשאלה זו משמעות רבה: נוסף על המאמץ הגדול המושקע בעריכת התוכניות ובאישורן, לתוכניות המאושרות יש השלכות ישירות על ערכי קרקע ועל מחירי נכסים. אם יתברר כי השפעתן הכוללת מועטה, עשוי הדבר להשליך על השימוש בהן. בנוסף, הדבר עשוי להצביע על הצורך של מערכת התכנון לאתר דרכים חלופיות, מתאימות יותר, לתכנון מרחבי ולהגנה על אינטרסים ציבוריים חיוניים. כמו מערכות תכנון אחרות באירופה ובארה"ב, התכנון בישראל מבקש להתוות מדיניות תכנון ולייצר וודאות באמצעות תוכניות ייעודי קרקע ארוכות טווח. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את השפעת התכנון ארוך הטווח על פיתוח המרחב בפועל. המחקר מתמקד בבחינת יישומה של תוכנית המיתאר המחוזית של מחוז המרכז, תמ"מ 3, וממשיכתה, תמ"מ 3 /21. ההשוואה בין התכנון לפיתוח נעשית באמצעים שלחישה מרחוק ומערכות מידע גיאוגרפיות. הממצאים מצביעים על פערים משמעותיים בין התכנון המקורי לבין הפיתוח המתקיים הלכה למעשה. (מתוך המאמר)