Abstract
הגידול החד במספר בוגרי הפקולטות ובתי הספר למשפטים מאז תחילת המאה העשרים ואחת הפך את ישראל למדינה שבה היחס של עורכי דין לנפש הוא הגבוה ביותר בעולם. במאמר זה אנחנו מבקשים לברר האם הכניסה למקצוע עריכת הדין - שהפכה לנגישה הרבה יותר בשנים האחרונות - מאפשרת התגברות על דפוסי הריבוד ואי-השוויון על בסיס מגדרי, לאומי, אתני ומעמדי המאפיינים את שוק העבודה הישראלי. מהמחקר עלה, שהגידול במספר בתי הספר למשפטים ובמספר עורכי הדין אכן הגדיל באופן משמעותי את הסיכוי של אלו המשתייכים לקבוצות מיעוט ולקבוצות מקופחות באופן היסטורי להיכנס למקצוע. עם זאת, הפרופסיה המשפטית שימרה דפוסים ברורים של אי-שוויון וריבוד על בסיס מגדרי, לאומי, עדתי וסוציו-אקונומי, כמעט בכל התחומים. כך למשל, מצאנו שנשים, מזרחים, ערבים ובעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך מרוויחים פחות ועובדים במשרדים קטנים יותר בהשוואה לגברים, לאשכנזים, ליהודים ולבעלי רקע סוציו-אקונומי גבוה. גם שביעות הרצון מן ההחלטה ללמוד משפטים משתנה על בסיס השתייכותו של המשיב לקבוצה חברתית, אם כי דפוסי שביעות הרצון מפתיעים שכן הם מצויים במידה מסוימת ביחס הפוך ליכולתו של הפרט "להצליח", על פי הקריטריונים המקובלים להצלחה במקצוע המשפטי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 99-133 |
| Number of pages | 35 |
| Journal | מעשי משפט |
| Volume | ט' |
| State | Published - 2017 |
IHP publications
- ihp
- Equality
- Lawyers
- Sex
- Social integration
- Social stratification
- Wage differentials
