הדת הפנימית: פנומנולוגיה של חיי הדת הפנימיים והשתקפותם במקורות היהדות מן המקרא עד החסידות

האם היהדות היא בעיקרה דת של חוקים ומצוות שנכפו על בני העם היהודי מתוקפה של ההתגלות ההיסטורית בסיני? או שמא ניתן למצוא בה גם מרכיב משמעותי של עיסוק בחייו הנפשיים של היחיד, מצוקותיו הקיומיות, מאבקיו הפנימיים וחוויותיו הרוחניות הפורצות מעבר לחיי השגרה? ספר זה מתמודד עם שאלת מקומם של החיים הנפשיים במקורות היהדות החל במקרא והמשך בספרות חז"ל, במחשבה הפילוסופית של ימי הביניים, במחשבה הקבלית ובהתעצמות יוצאת הדופן של העיסוק בחיים הנפשיים שבספרות החסידית. הספר נכתב מנקודת מבט של חקר משווה של דתות, בכך הוא מאפשר לקורא לעמוד על היסוד המשותף בתהליכי ההפנמה בדתות השונות, ומציע מבט חדש הן בחקר הדת והן בחקר המחשבה הדתית. במקום הדיכוטומיות השגורות, והמלאכותיות לעתים קרובות, בין היבטיה הפילוסופיים מזה והמיסטיים מזה של הדת בכלל ושל היהדות בפרט, מתמקדת תשומת הלב במשמעויות הנפשיות של כוונת המצוות, בחוויות אקסטטיות ומדיטטיביות, בהפנמות רעיוניות ובהיבטים קיומיים והכרתיים של החיים הדתיים. אחרית הדבר מציעה דיון פילוסופי על משמעויותיהם של הנתונים הנפרשים בספר, ובו באה לידי ביטוי עמדה אקזיסטנציאליסטית הרואה בהשתוקקות לפריצה אל מעבר לסובייקטיביות יסוד מרכזי ברוחניות האנושית.