הבית הריבוני של ז'אק דרידה

נושא הזהות העסיק את ז'אק דרידה במשך כל חייו, ובמוקד כתיבתו עמדה השאלה הבסיסית על המשמעות של היות דבר מסוים מה שהוא. השאלה הזו נשמעת דומה במידת מה, וקשורה בהכרח, לשאלה על המשמעות של היות בבית. הקשר בין היות בבית לבין שאלת הזהות עומד במרכז מאמרה של אנבל הרצוג, "הבית הריבוני של ז'אק דרידה": האם אפשר להיות באופן מוחלט בבית? האם אין אנו שונים ממה שאנחנו אמורים להיות ובכך גם מנוכרים מעצמנו וממה שנקרא הבית? על ידי ההצבעה על דבר קיומה של אחרוּת בכל זהות, ולכן גם בתפיסתנו את מושג הבית, דרידה מפרק את מושג הבית ואיתו את מה שהוא מכנה "המטפיזיקה של היות", של הנוכחות. הרצוג עוסקת בניתוח המשמעויות הפוליטיות והאתיות הכרוכות בדקונסטרוקציה של מושג הבית. היא גורסת שבטענה בדבר היות בבית כרוכה טענה לסוג מסוים של כוח אשר דרידה מכנה "ריבונות". הרצוג בוחנת את משמעותה של ריבונות זו כלפי חוץ - מצד אחד על ידי העימות של העם מושג האזרחות, המחייב פתיחות לאחרוּת, ומצד שני באמצעות חקירה פנימית של המושג, שאוכל או הורס את עצמו מבפנים, ושמתלווה להרגשה של היות בבית, מה שמאפשר דיון בשאלת הקולוניאליזם והשלכותיו. במובן הזה הרצוג מוצאת קשר אינהרנטי עמוק בין המושגים זהות, ביתיות וריבונות ומציעה ביקורת על שלושתם. בכך היא מרחיבה את המהלך שוולטר בנימין התחיל בו ומזמינה אותנו לחשוב עליהם מחדש.