האינטרס הציבורי בצמצום מאסרים

כידוע, בהשוואה בינלאומית, ישראל היא חברה אלימה מאוד, והעבריינות האלימה הופכת קשה משנה לשנה, כאשר למול תופעות אלו עומדת הענישה המקלה בבתי המשפט, הנמנעים מהטלת עונשי מאסר ממושכים. מטעם זה על מערך התביעה הכללית לפעול להחמרת הענישה כדי להבטיח הרתעה יעילה של מערכת המשפט הפלילית. נשמע מוכר? משכנע? אז זהו, שאין בשני המשפטים הפותחים מאמר זה אף לא עובדה אחת מבוססת. למעשה, מדובר באוסף של תפיסות מקובלות אך שגויות לחלוטין או לפחות חסרות כל בסיס עובדתי. היקפי הפשיעה האלימה בישראל דומים לאלו המקובלים במדינות ה-OECD, העבריינות בישראל נמצאת במגמת ירידה עקבית מזה כמה עשורים, שיעורי הכליאה בישראל הם גבוהים מאוד בהשוואה לרוב המדינות המפותחות, והחמרה בענישה כלל לא הוכחה כמקדמת הרתעה, ובוודאי שאינה יעילה. בעוד שכל אחד מהטיעונים השגויים לעיל מצדיק אולי מאמר בפני עצמו, רשימה זו תתמקד בטענה האחרונה, לפיה, לצורך קידום ההרתעה וצמצום הכליאה על התביעה הכללית לפעול להחמרת הענישה. ברשימה זו נטען כי התביעה הכללית (הפרקליטות, התביעה המשטרתית ויחידות התביעה האחרות) מחויבת כיום לפעול לצמצום השימוש במאסרים כחלק מחובתה להגן על האינטרס הציבורי בהליך הפלילי. בחלק הראשון נראה, בהתבסס על מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים )להלן: "ועדת דורנר"), כי לאור שיעורי הכליאה הגבוהים בישראל ועל בסיס מחקרים עדכניים בדבר השפעת הכליאה על ההרתעה, קיים אינטרס ציבורי משמעותי בצמצום השימוש בכליאה. בחלק השני נסביר מדוע החובה לקדם אינטרס ציבורי זה היא חובה המוטלת גם על התביעה, ולא רק על בית המשפט או המחוקק. בחלק השלישי נציג כמה מהדרכים שבאמצעותן יכולה התביעה לפעול כדי לקדם את האינטרס הציבורי בצמצום הכליאה. (מתוך המאמר)