דוקטרינת אל-ולאא ואל-בראא בתפיסה הסלפית-הג'האדית: מרחב גמישות בתוך עולם של נוקשות

תפיסתם של הסלפים־הג’האדים ידועה בנוקשותה לעומת תפיסתם של הסלפים־התקלידים, בוודאי בכל הקשור לדוקטרינת אל־ולאא ואל־בראא. ואולם, מבט מעמיק יותר בתשובותיהם של פוסקי ההלכה הסלפים-הג’האדים לשאלות יום־יומיות שהפנו אליהם צאן מרעיתם חושפת שלעיתים הפוסקים יוצאים מגדרם כדי להגמיש את גישתם ההלכתית ולהלך בין הטיפות. ככלל, ניתן לטעון בזהירות שעל פי רוב בנושאים בעלי השלכה פוליטית־ציבורית (כגון הכרזת תכפיר על שליט, יציאה לג’האד נגד הכופרים, ייצוג של השליט הכופר) יביעו הסלפים־הג’האדים את העמדות הנוקשות יותר בתוך המנעד הסלפי הרחב, אולם בענייני הפרט – ואפילו בעניינים הנוגעים לדוקטרינת אל־ולאא ואל־בראא – נוכל למצוא אצלם גמישות מפתיעה אפילו בהשוואה לזרם התקלידי (המסורתי) הנחשב למתון ביותר בתוך המנעד הסלפי. אם לשפוט על פי פסקי ההלכה המנומקים שלהם, חכמי ההלכה הסלפים־הג’האדים מבינים את מורכבות החיים במציאות שאין בה מדינה אסלאמית הפועלת על פי חוקי הקוראן והחדית’ בלבד. על כן, כאשר הם נדרשים לשאלות קונקרטיות יום־יומיות הנוגעות לאופן שבו על המאמין לנהוג במערכות יחסים קרובות או בהחלטות הקשורות למשלח ידו – כשהדבר מתנגש עם דוקטרינת אל-ולאא ואל-בראא ועם ההוראות הנובעות ממנה – חכמי ההלכה הסלפים־הג’האדים מהלכים בין הטיפות ומנסים לייצר פתרונות שהם לעיתים הליכה על הסף ממש. (מתוך המאמר)