דבר המערכת

בשני העשורים האחרונים מתגבר השיח הביקורתי במקצוע הריפוי בעיסוק על אודות תרבותיות, רב תרבותיות ומושגים קשורים כמו רגישות וכשירות תרבותית. שיח זה מבקר את השימוש שנעשה בתרבות כעדשה העיקרית לניתוח ולהבנת פערים ואי שוויון בבריאות, המצויים בין קבוצות רוב לקבוצות מיעוט, ואת ההתעלמות מהאופן שבו ההקשר החברתי-פוליטי משפיע על עיסוקים והתנהגויות, ויוצר ומבנה פערים אלה. גישות ביקורתיות מעלות את המודעות לכך שתרבויות הנן דינמיות ומשתנות ומושפעות מתהליכים חברתיים ופוליטיים ובה בעת משפיעות עליהם. תהליכים אלו כוללים בין היתר דיון באפליה בחקיקה, אי שוויון בחלוקת משאבי בריאות ורווחה, התייחסות סטיגמטית אל השונה והאחר ואינטרסים של הקבוצה ההגמונית לשמור על העליונות שלה. ואחת היא אם האחר/ת הוא/היא מהגר/ת, פליט/ה, מגזע, לאום, או עם מנהגי דת שונים או מזהות מגדרית ומינית מגוונת. חברי המערכת טוענים כי, למעשה, מאמצים שנעשו ונעשים על מנת לקדם את הכשירות התרבותית של נותני שירות, המתמקדים רק במתן ידע על אודות קבוצות תרבותיות מסוימות הנחשבות למיעוט, אין בהן די, כשהידע מבוסס על השוואה לתרבות הדומיננטית כנורמה השלטת ועל בחינת הנקודות שבהן קבוצות המיעוט ה"אתניות" מתקשות להתיישר עם נורמה זו. יתרה מכך, כיום, יש מיעוט בעדויות מחקריות באשר ליעילותם של מאמצים אלה, ואף מתגברים הטיעונים שגישה כזו עלולה להנציח סטיגמות, ופערים ואי שוויון בבריאות, בייחוד בקרב קבוצות הסובלות מאפליה ושוליות. הגיליון שלפנינו ממשיך את ההתלבטות באותן סוגיות.