Abstract
גלות ומולדת, שני מושגים הנדמים כמנוגדים זה לזה, מהווים את היסודות לנרטיב היסטורי שבמסגרתו קבוצות של מהגרים נאלצות לעזוב את מולדתן ולחיות במדינה זרה, בעודן ממשיכות לחלום על שיבה לביתם משכבר. ברוב המקרים הופכת הגלות למקום של קבע, וחלום השיבה הביתה הולך ומתעמעם ומקבל עם הזמן מעמד סימבולי או מיתי. הציונות יצרה אפשרות נדירה של מימוש החלום ושיבה אל המולדת הנכספת אחרי גלות ארוכה. אלא שמימושו של החלום הקולקטיבי חשף את היחסים המורכבים שבין שני המושגים. מאמר זה דן ביחסים שבין גלות למולדת כפי שהם משתקפים בספרות העברית של יוצאי אתיופיה בישראל, ומתמקד בשני נרטיביים מקראיים מרכזיים המופיעים בה. חלום השיבה "הביתה" – לירושלים –מתואר דרך נרטיב יציאת מצרים, המאפיין יציאה מעבדות לחירות ומסע קשה במדבר בדרך אל הארץ המובטחת. לאחר ההגעה לישראל, ועם החשיפה לתנאי המציאות הקשים והמפלים, חל היפוך בנרטיב. יצירות ספרות של הדור הצעיר מתארות את הנטישה של הכפרים לטובת ישראל במסגרת נרטיב אחר, נרטיב הגירוש מגן עדן, שבו אתיופיה היא גן העדן האבוד, ואילו ישראל מתוארת כמקום נטול קדושה. כךניתן לתאר מהלך העובר מייצוג של אפריקה כגלות וישראל כבית אל תמונת המראה שבה אפריקה היא הבית ואילו ישראל היא הגלות. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 47-64 |
Number of pages | 18 |
Journal | קשת: כתב עת למדעי הרוח והחברה |
Volume | 4 |
State | Published - 2022 |
IHP publications
- ihp
- Africa
- Amharic literature
- Blacks
- Exodus, The
- Homeland in literature
- Identity (Psychology)
- Immigrant absorption -- Israel
- Israel -- Emigration and immigration -- In literature
- Jewish diaspora
- Jews, Ethiopian -- Eretz Israel
- Jews, Ethiopian -- Israel
- Music -- Ethiopia