Abstract
במאמר זה אני מצטרפת לחוקרים ולחוקרות קודמים שדנו במחזה 'גטו' מאת יהושע סובול ובהצגת הבכורה שלו בבימוי גדליה בסר בהקשר של 'תאטרון שואה'. מאז הצגת הבכורה של 'גטו' במאי 1984 בתאטרון העירוני חיפה הועלה המחזה בישראל שלוש פעמים נוספות: בתיאטרון העירוני חיפה בבימוי יהושע סובול ב-1998 לרגל יובל החמישים למדינה; בקאמרי, התיאטרון העירוני של תל אביב, בבימוי עמרי ניצן ב־2010, ובתיאטרון העברי בהנהלתם של פנינה ברט-צדקה וגדי צדקה ב-2020. במאמר זה אתייחס לביצועים של שלוש ההפקות הראשונות ואדגיש את ה'הוספות' של הבמאים ורשת היוצרים. בתוך כך אעסוק בספֵרה הציבורית התאטרונית שההצגות יצרו והיו חלק ממנה. באמצעות מהלך היסטוריוגרפי זה אבקש להראות את התנועה מהתנגדות להתמסרות: מתיאטרון בעל היבטים מתסיסים, שחומרי הבערה שלהם גלומים בסיפור ההיסטורי המפעים והחיוני של התיאטרון בגטו וילנה שנמצא במרכז המחזה 'גטו' ובדילמות המוסריות שהדמויות מתמודדות אתן, לתיאטרון שהתמסר לשיח הלאומי, והמרכיבים המסחריים בו גברו על אלה המתנגדים ומעוררי המחשבה. העובדה שההפקות המאוחרות של 'גטו' היו למחזות זמר ממוסחרים היא לא רק בגדר כניעה לקונסנזוס הנורמטיבי, אלא גם עדות מובהקת לזילות שחלה במעמד השואה בשיח הציבורי בישראל (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי (קובץ בעריכת דוד גדג' ועופר שיף) |
| Place of Publication | קריית שדה בוקר |
| Pages | 168-194 |
| Number of pages | 27 |
| State | Published - 2022 |
IHP publications
- ihp
- Drama -- Technique
- Musicals
- Theaters -- Stage-setting and scenery