Abstract
מר אבני ביקש להשליך את גופתו למאכל חיות ולאחר שבקשתו נדחתה על-ידי בית המשפט, ביקש להשליך את גופתו לים, בקשה שהתקבלה. פסקי הדין בעניינו של מר אבני מעלים את השאלה כיצד יש לטפל בגופות, ומי צריך לשלוט על אופן הטיפול בגופה. מאמר זה בוחן את פסקי הדין, ואת שאלת הגורם המתאים לטיפול בגופות. במאמר מוצגות ארבע תשובות אפשריות לשאלה מי צריך לשלוט באופן הטיפול בגופה: (1) המדינה; (2) המנוח; (3) יורשי המנוח, קרובי משפחתו; (4) הקהילה התרבותית/דתית/אתנית שאליה השתייך המנוח. המאמר בוחן את הפרקטיקות הנוהגות כיום ומחלץ מתוכן את הנורמות היכולות להסביר ולהצדיק אותן. כמו כן בוחן המאמר האם יש מקום להטיל הגבלות על אופן השימוש בגופה על בסיס שיקולים הנוגעים לכבוד האדם. לבסוף, טוען המאמר ששגה בית המשפט העליון כשסבר שכבוד האדם הוא הערך העומד בבסיס ההכרעה בדבר האופן שבו ראוי לטפל בגופות. התזה המוצגת במאמר היא שהערך של חופש הביטוי, ובמיוחד הזכות של המנוח "לספר את סיפור חייו במותו" (ולא הערך של כבוד האדם), הוא העיקרון שלאורו יש לנתח את הסוגיה. הטיפול בגופה הוא אקט אקספרסיבי שבו המנוח (ולעתים קרובי משפחתו או הקהילה שאליה השתייך, ובמקרים חריגים - אף המדינה עצמה) מבטאים את עמדותיהם ביחס לקשר בין המתים לחיים, ביחס לאופן שבו יש לזכור ולהזכיר או לשכוח את המתים, ואפילו ביחס למשמעות החיים. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 165-181 |
Number of pages | 17 |
Journal | מעשי משפט; כתב עת למשפט ולתיקון חברתי |
Volume | ז' |
State | Published - 2015 |
IHP publications
- ihp
- Burial
- Dead -- Moral and ethical aspects
- Death
- Dignity
- Freedom of expression
- Respect for persons
- חופש הביטוי
- כבוד האדם
- כבוד המת
- מוות
- קבורה
RAMBI publications
- rambi
- Dead bodies (Law) -- Israel
- Freedom of expression -- Israel
- Respect for persons -- Israel