בשם הדמוקרטיה...

רוני קליין בחר לדון בשאלת הדמוקרטיה משלוש פרספקטיבות שונות המזינות אחת את השנייה: הדעה, העם, הריבונות.הדמוקרטיה מוגדרת מאז רוסו כ"ריבונות העם", אך מה פירוש הדבר? האם ה"עם" יכול באמת להיות "ריבון"? האם ריבונות זו אכן מולידה את הטוב שבמשטרים, כפי שהדמוקרטיה מתיימרת להיות? הספר אינו בוחל בשאלות נוקבות על אודות ריבונות העם, שאלות העולות ביחס למושג ה"דעה". שהרי הדמוקרטיה, שלטון העם, היא גם המשטר המאפשר את חופש הביטוי, כלומר את חופש הדעות. אך מהי בדיוק "דעה"? ספר זה מבקש להבין את השיח במרחב הדמוקרטי המבוסס על ריבוי הדעות. ההוגים הנידונים בו – אפלטון, הובס, רוסו, טוקוויל וקרל שמיט – התייחסו למציאות המורכבת של המרחב הדמוקרטי כמרחב פתוח המאפשר ריבוי דעות. אך מעבר לריבוי זה לעיתים מתגבשת בחברה "דעה רווחת", דעה הכופה את עצמה על כל אחד ואחד. מהו גורלם של מושגי יסוד כמו ה"אמת" וה"צדק" במשטר המקדש את הדעות ואת "ריבונות העם" כערובה למשטר טוב? ספרו של רוני קליין, אשר מתחיל ומסיים בדיון על אודות השיח הפוליטי בישראל, מבקש לעלות שאלות קשות שהמרחב הדמוקרטי מנסה להימנע מהן, שכן הן מערערות את מעמדה הקדוש של הדמוקרטיה בשיח הציבורי הישראלי בפרט והמערבי בכלל. אבל אם הפילוסופיה מחויבת לחיפוש אחר האמת, אזי ספר ... [long field truncated]