בן בית: אור חדש על מונח מנהלי נשכח במקרא ובמקורות חז"ל

במאמר זה המחברת מבקשת לזהות ולפרש מחדש את המונח המנהלי 'בן בית' בעברית הקדומה, מונח אשר לא הוכר עד היום בספרות המילונית והפרשנית. המונח מופיע במקרא פעמיים (בראשית טו 3; קהלת ב 7), ובספרות חז"ל הוא מופיע כמה עשרות פעמים במקורות מגוונים. בשני הקורפוסים משמעותו הייחודית של המונח חמקה מעיניהם של חוקרים ופרשנים, והם זיהו אותו בשגגה עם מונחים אחרים: בלשון המקרא בן בית נתפרש בטעות כמונח נרדף ליליד בית, ולפיכך הובן כמין עבד. בלשון חכמים בן בית בהוראתו המנהלית נטמע בתוך המונח השכיח בן בית במשמעות אחד מדרי הבית. שני הזיהויים המוטעים הללו הובילו לפרשנויות דחוקות של כמה טקסטים הנדונים במאמר. במאמר מוצגים מקורות מגוונים מן המזרח הקדום המלמדים שבן בית הוא מונח מנהלי ספציפי, אשר מציין משרה ניהולית בכירה בחצרו של מלך או במשק בית של אדון עשיר. ניתוחם של המקורות מעלה כי המונח נתחדש במערכת המנהלית של האימפריה הפרסית, ומאז נפוץ במזרח הקדום במגוון שפות. לאור נתונים אלה עולה לדיון שאלת התיארוך של שני הטקסטים המקראיים שבהם נקרה המונח הנדון. המחברת מסיקה כי בעוד בקהלת יש לפרש את היקרותו של המונח כעדות נוספת לתיארוך המאוחר של הספר כולו, בבראשית טו יש לראות בו עדות לתאריך חיבורה המאוחר של גלוסה בודדת, בפסוק 3 שם, אשר נתחברה במטרה לבאר את הפסוק הקודם, פסוק 2, על שלל קשייו הפרשניים.