‏בין תרבות לפוליטיקה: מחאת צעירים בישראל

מאמרם של טל אלמליח וענת קדרון '‏בין תרבות לפוליטיקה: מחאת צעירים בישראל' ממשיך ואף מחזק את התזה אשר נותנת דגש עיקרי למסגור המקומי והגלובלי של תהליכים ארוכי טווח שמבשילים במהלך העשור. אלמליח וקדרון דנים במחאה החברתית פוליטית בישראל במהלך העשור. לטענתם, מדובר בתרבות מרד ששיקפה ערכים של הגשמה עצמית והתקוממה נגד מה שנתפס בעיניה כמגמות של חוסר שוויון וחוסר דמוקרטיה. במישור המקומי, מחאה זו היתה תוצאה של בקיעים במבנה השליטה של תנועת העבודה שהחלו להתגלות כבר בשנות החמישים, כתוצאה משינוי דפוס השליטה של מפא"י ששוב לא היה מבוסס על גיוס אידיאולוגי אלא על חלוקת משאבים. תהליך זה, שכאמור ראשיתו בשנות החמישים, הוא שהביא לחוסר שוויון וחוסר דמוקרטיה גדולים יותר ולגילויי המחאה בשנות השישים והשבעים. בה בעת, שנות השישים בישרו על תהליך גלובלי של כניסתו של דור חדש לחיים הציבוריים. בדומה לדור 'הבייבי בום' בארצות הברית, גם דור זה התמקד בהגשמה עצמית ומרד נגד מגמות הקונפורמיזם של הוריו. תרבות מחאת הצעירים בישראל היתה אם כך, בעת ובעונה אחת, חלק מהמחאה התרבותית והפוליטית באותה התקופה במערב, ותוצר של תהליכים מקומיים שעיקרם בהתגבשות המחאה נגד מנגנון השליטה של מפלגת העבודה. (מתוך המאמר)