Abstract
עד כה זוהו ונחפרו בירושלים כ־30 אתרים המיוחסים לביצורי ירושלים במאות הי"א-הי"ג לסה"נ. מספר סקירות ממצות נכתבו על ביצורי ירושלים בימי הביניים, האחרונה והמעודכנת שבהן פורסמה בשנת 2011. עיון בחיבורים אלו מלמד שסוגיית ביצורי ירושלים בתקופה הנדונה מורכבת, ומתאפיינת בחוסר בהירות ובאי-ודאות. הדברים אמורים בפרט לגבי זהותם של בוני הביצורים (פטימים? צלבנים? איובים?) ותאריך הקמתם. בכל הסקירות בנושא ננקטת בדרך כלל לשון כללית בתיארוך הביצורים, כך לדוגמה קטע החומה שנמצא בקישלה, סמוך לשער יפו, ונחפר בצדו הפנימי, תוארך על סמך המילויים למחצית השנייה של המאה הי"ב. החופר, שנמנה עם מחברי מאמר זה, גרס שלמרות היעדרם של ממצאים מן המאה הי"ג, התיארוך אינו ברור ויש להתייחס לקטע הנחפר כאל "חומה מימי הביניים". כ-130 מ' צפונית מזרחית לשער החדש, תחת פינה בחומה העות'מאנית, התגלתה פינה של מגדל איתן. לדעת החופרת: "ניתן להציע כי המגדל נבנה בימי הביניים, בין שלהי המאה ה-12 למחצית השנייה של המאה ה-13, ככל הנראה בתקופה הצלבנית או האיובית. גם כשקטעי חומות ורכיבי ביצור אחרים מזוהים כממצא פטימי, צלבני או איובי, לרוב תיארוכם קשה וסוגיית תיארוכם נתונה לשבט הביקורת של החוקרים. הכנסתם תחת קטגוריה מסוימת נובעת לעיתים משיקולים ארכיאולוגיים, אך בעיקר משיקולים נסיבתיים והיסטוריים. כך לדוגמה, קטע החומה שחלקן בנוי וחלקו חצוב, ומפולת האבנים הקשורה איליו, שנמצאו בממילא סמוך לשער יפו, תוארכו על ידי רייך ושוקרון לתקופה האיובית על סמך מטבע מזמנו של אלמלכ אלכאמל מחמד (1237-1218) שנמצא בתעלת היסוד של החומה. חיזוק לתיארוך זה נמצא בעדויות היסטוריות המזכירות את הרס החומה בעשור השני של המאה הי"ג ונקשרות למפולת שנמצאה סמוך לחומה. אחרים ראו בחומה זו קטעים מן החומה הביזנטית והחומה הקדמית מהתקופה האסלאמית הקדומה והצלבנית, שהאיובים עשו בה שימוש חוזר. בועז כולל חומה זו במאמר המרכז את שרידי הבנייה הצלבנית בירושלים באפיזודה השנייה של הצלבנים בעיר, בשנים 1244-1229. בחפירות החומה הדרומית שבקצה רחוב הפטריארכיה הארמנית. התגלו שרידי מגדל וחומה מימי הביניים, המזוהים עם פשפש בוקיר או בלקייר (Beicayre) בחומת העיר הצלבנית, המוכרים במקורות בני התקופה. החופר כותב שבהיעדר עדויות כרונולוגיות ברורות התיארוך נשען על עדויות היסטוריות ונסיבתיות. חוסר הבהירות בהגדרות החומריות של התקופה הנדונה אינו נחלת הביצורים בלבד. אמנם, קיימים מאפיינים מובהקים של ארכיטקטורה/בנייה צלבנית, אולם בחלק לא מבוטל מן המקרים, לפחות בירושלים, קשה לשרטט את הגבול בין הארכיטקטורה הצלבנית לאיובית, וכבר עמדו על כך חוקרים בעבר. ר' המילטון העיר לגבי הבנייה האיובית של חזית מסגד אל-אקצא, שקשה להבחין בין בנייה צלבנית באתרה לבנייה צלבנית בשימוש משני, ולכן בצורה שקולה ונבונה הוא העדיף להגדירה "יצירה צלבנית-איובית". מייקל בורגוין בספרו החשוב על ירושלים הממלוכית מביא לדוגמה את שער השלשלת המוביל להר הבית, שבו משולבים פריטים ארכיטקטוניים ייחודיים מן התקופה הצלבנית, אך למעשה זוהי בנייה איובית. רוברט הילנברנד מעלה את הטענה, שהספוילה הצלבנית במבנים איוביים הייתה גורם מכריע במניעת התפתחות סגנון ארכיטקטוני ייחודי, איובי, בירושלים. במובן זה, ביצורי התקופה, ובפרט ביצורי הערים, אינם יוצאי דופן. הבעיה העולה מהניסיון להגדיר במדויק את טיבם של הביצורים ואת זמנם נובעת בעיקר מארבע סיבות שיפורטו במאמר. (מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | Between crusaders and Ayyubids: new discoveries along the eastern wall of Jerusalem |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 249-285 |
| Number of pages | 37 |
| Journal | חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה |
| Volume | 14 |
| State | Published - 2021 |
IHP publications
- ihp
- Architecture, Byzantine
- Fortification
- Jerusalem (Israel) -- Antiquities
- Towers