אתגרים אתיים בטיפול באנשים עם דמנציה סופנית: עמדות של אנשי צוות ובני משפחה מטפלים: [תקציר]

ענבל הוכוולד-הלוי, גילה יעקב, זורין רדומיסלסקי, יהודה דנון, רחל ניסהולץ-גנות

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

רקע: בישראל, טיפול באנשים עם דמנציה סופנית במסגרת הבית, נעשה בעיקר על ידי היחידות לטיפול־בית. במיעוט המקרים הטיפול ניתן על ידי יחידות הוספיס־הבית, המהוות דרך חלופית למתן שירותים פליאטיבים. הטיפול באוכלוסייה זו, מעורר דילמות שונות ובהן גם הבחירה בין טיפול עם אוריינטציה פליאטיבית לבין טיפול אינטנסיבי, מאריך חיים. מטרות: לתאר את האתגרים והדילמות בטיפול בשלבי סוף־החיים של אנשי־הצוות ובני־המשפחה המטפלים באנשים עם דמנציה סופנית. שיטה: מחקר איכותני, בו בוצעו שמונים ואחד ראיונות עומק חצי מובנים, עם אנשי צוות ובני משפחה המטפלים באנשים עם דמנציה סופנית. הראיונות נותחו בשיטת ניתוח תוכן תמתי. תוצאות: מהממצאים עלתה תמונה עשירה ומורכבת. מאמר זה מתמקד בשני מרכיבים של התמה העוסקת בתפיסת המרואיינים את מהות הטיפול המיטבי לאנשים עם דמנציה סופנית: 1) בחירה בין טיפול פליאטיבי לבין טיפול אינטנסיבי, ו־2) הכרה בבן המשפחה כנציגו של האדם עם הדמנציה. מסקנות והמלצות: אנשי־הצוות ובני־המשפחה המטפלים מתמודדים עם קונפליקטים ערכיים. הבדלים בהגדרת מחלת הדמנציה כמחלה סופנית, ופערים אחרים, השפיעו על תפיסת המרואיינים, באשר לרלוונטיות הטיפול הפליאטיבי בשתי מסגרות הטיפול (הוספיס־בית וטיפולי־בית) ולהתהוות קונפליקטים באשר להחלטות בין דרכי טיפול מתאימות, בשלבי סוף החיים.הקושי לזהות מהו רצון החולה ולברר מהו, עורר אף הוא מחלוקות בין אנשי הצוות לבין בני המשפחה. אנו סבורים כי תקשורת הן בין אנשי צוות לבין בני משפחה, והן של אנשי צוות בינם לבין עצמם, הינה חיונית לגישור על־פני הפערים הייחודיים בעת טיפול באנשים עם דמנציה סופנית. היעדר תקשורת ומשאבים עלולים לעכב מתן טיפול איכותי המבוסס על עקרונות אוטונומיה ושוויון לחולים ולבני משפחותיהם. (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Pages (from-to)74
Number of pages1
Journalקידום בריאות בישראל
Volume10
StatePublished - 2022

IHP publications

  • ihp
  • Attitude (Psychology)
  • Caregivers
  • Dementia
  • Medical ethics
  • Terminally ill

Cite this