TY - JOUR
T1 - 'אמן אמן אמן סלה'
T2 - על חתימה ומוצאה
AU - ריינר, אברהם
PY - 2015
Y1 - 2015
N2 - ההצעה העולה במאמר זה, שהופעת החתימה 'אמן אמן אמן סלה' הושפעה מחדירתה של ספרות ההיכלות לעולמם של חכמי הסוד האשכנזים, ומהם אל עולמם התרבותי של בני אשכנז בכלל, מתאימה היטב גם לשינוי בסגגנון ברכות המתים באותה העת. במחקר קודם הראה המחבר שעל גבי מצבות אשכנז מזמן זה ניכר מעבר מברכות שאינן מתייחסות לחיים שלאחר החיים, כגון 'מנוחתו בכבוד' ו'מנוחתו בשלום', אל ברכות המברכות את הנפטר שמנוחתו תהא בגן עדן. תהליך זה התרחש, בשליש האחרון של המאה השתים עשרה ובראשית המאה השלוש עשרה. לענייננו חשוב יותר התהליך שהתרחש משנות השלושים של המאה השלוש עשרה, ובו הלכה ונפוצה ברכה המברכת את המת שנפשו תהא צרורה בצרור החיים, עד שזו הייתה במשך זמן רב לברכה הדומיננטית בסביבה תרבותית זו. שינוי זה מציע המחבר לראות בהקשר של העולם התרבותי והרוחני שהתפתח בבית מדרשו של ר' אלעזר מוורמס, ושל השפעתו המדודה של עולם תרבותי זה גם על בני הקהילות שלא נמנו עם שורותיהם של חסידי אשכנז. יש סמיכות זמנים ברורה בין הזמן שברכת 'צרור החיים' החלה להופיע תדיר על גבי המצבות באשכנז ובין הזמן שהחלה להופיע שם גם החתימה 'אמן אמן אמן סלה', ודומה שכל הנחלים נובעים ממקור אחד והוא בית מדרשם של חכמי הסוד האשכנזים בני התקופה. עם השתלבותה התדירה של סיומת המקובלת בהשבעות בחתימתן של מצבות, שינתה המצבה את תפקידה. בראשיתה היא נועדה בעיקר למסור פרטים על הנפטר, משפחתו ומועד פטירתו, ואילו עתה היו ברכת המתים וחתימתה למרכז המצבה, עד שנדמה שכותבי הברכה והחתימה מבקשים לכפות, להבטיח ואף להשביע את קיומה של ברכתם. מאובייקט של זיכרון לנפטר נעשתה המצבה אפוא לאמצעי שמטרתו להגן על הנפטר.
AB - ההצעה העולה במאמר זה, שהופעת החתימה 'אמן אמן אמן סלה' הושפעה מחדירתה של ספרות ההיכלות לעולמם של חכמי הסוד האשכנזים, ומהם אל עולמם התרבותי של בני אשכנז בכלל, מתאימה היטב גם לשינוי בסגגנון ברכות המתים באותה העת. במחקר קודם הראה המחבר שעל גבי מצבות אשכנז מזמן זה ניכר מעבר מברכות שאינן מתייחסות לחיים שלאחר החיים, כגון 'מנוחתו בכבוד' ו'מנוחתו בשלום', אל ברכות המברכות את הנפטר שמנוחתו תהא בגן עדן. תהליך זה התרחש, בשליש האחרון של המאה השתים עשרה ובראשית המאה השלוש עשרה. לענייננו חשוב יותר התהליך שהתרחש משנות השלושים של המאה השלוש עשרה, ובו הלכה ונפוצה ברכה המברכת את המת שנפשו תהא צרורה בצרור החיים, עד שזו הייתה במשך זמן רב לברכה הדומיננטית בסביבה תרבותית זו. שינוי זה מציע המחבר לראות בהקשר של העולם התרבותי והרוחני שהתפתח בבית מדרשו של ר' אלעזר מוורמס, ושל השפעתו המדודה של עולם תרבותי זה גם על בני הקהילות שלא נמנו עם שורותיהם של חסידי אשכנז. יש סמיכות זמנים ברורה בין הזמן שברכת 'צרור החיים' החלה להופיע תדיר על גבי המצבות באשכנז ובין הזמן שהחלה להופיע שם גם החתימה 'אמן אמן אמן סלה', ודומה שכל הנחלים נובעים ממקור אחד והוא בית מדרשם של חכמי הסוד האשכנזים בני התקופה. עם השתלבותה התדירה של סיומת המקובלת בהשבעות בחתימתן של מצבות, שינתה המצבה את תפקידה. בראשיתה היא נועדה בעיקר למסור פרטים על הנפטר, משפחתו ומועד פטירתו, ואילו עתה היו ברכת המתים וחתימתה למרכז המצבה, עד שנדמה שכותבי הברכה והחתימה מבקשים לכפות, להבטיח ואף להשביע את קיומה של ברכתם. מאובייקט של זיכרון לנפטר נעשתה המצבה אפוא לאמצעי שמטרתו להגן על הנפטר.
M3 - מאמר
SN - 0333-7030
VL - 29
SP - 21
EP - 32
JO - מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי
JF - מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי
ER -