Abstract
לתיאוריית השלום הדמוקרטי יש שתי גרסאות משלימות המתייחסות לסכסוכים פנים-מדינתיים: תזת "השלום האזרחי הדמוקרטי", הגורסת שמשטרים דמוקרטיים משככים מתחים פנימיים; והתזה ה"אנוקרטית", הגורסת שתהליכי דמוקרטיזציה מחריפים את האלימות הפנימית במדינה בשל גאות לאומנית. מאמר זה בוחן את שתי ההשערות מבחינה סטטיסטית בהקשר של המזרח התיכון וצפון אפריקה (להלן המזה"ת) בזמננו. אנו מראים שבמזה"ת דמוקרטיות נוטות להיות חשופות יותר הן לפריצה והן להתרחשות של סכסוכים אלימים פנים-מדינתיים. כמו כן, ככל שמדינה מזרח-תיכונית דמוקרטית יותר, כך סביר יותר שהיא תחווה חיכוכים אלימים בזירה הפנימית. זאת ועוד, דווקא באנוקרטיות במזה"ת סכסוכים אלימים פנים-מדינתיים אינם מתרחשים. בחיפוש הסיבתיות שמעבר למתאם, אנו טוענים ש"דמוקרטיזציה לאומית" עשויה להיות תנאי מוקדם ארוך טווח, ולא מכשול מידי, לשלום ולדמוקרטיה. אנו מציעים להשלים את המחקר הנוכחי על התנגשויות פנים-מדינתיות בחקר סכסוכים בין-קהילתיים, ולברר מהם האפיונים הדמוקרטיים של ארגונים לא-מדינתיים. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 137-165 |
| Number of pages | 29 |
| Journal | פוליטיקה: כתב-עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים |
| Volume | 25 |
| State | Published - 2016 |
IHP publications
- ihp
- Democracy
- Middle East -- Foreign relations
- Middle East -- Politics and government
- Nationalism
- Peace
- Violence