Abstract
בפתח סיפורה של אורלי קסטל-בלום "סיפור" (1993) פונה הגיבורה ישירות אל הקוראים: "הסיפור שאני הולכת לספר לכם עכשיו, אין לי מה להגיד עליו. אני מניחה שהוא משיק לעוד סיפורים, שאפשר שיש מה לומר עליהם. על הסיפור הזה, אין לי מה לומר". היכרות עם קורפוס יצירתה השלם של קסטל-בלום מגלה כי אין מדובר במקרה חריג או בודד; למעשה, אחד המאפיינים הבולטים בכתיבתה הוא הפניות הישירות של גיבורות ספריה אל הקוראים והקוראות. בדרך כלל נידונות הפניות בהקשר נרטולוגי, כפריצות מטא-פואטיות אל מעבר לגבולותיו של העולם הבדיוני, אך לפריצות אלה יש גם השלכות החורגות מתחום הנרטולוגיה. במאמר זה אבקש לקרוא את הפניות הללו באמצעות המושג הפסיכו-מרקסיסטי "אינטרפלציה" שפותח בידי לואי אלתוסר והומשג מחדש בידי תיאורטיקנים כסלבוי ז'יז'ק וג'ודית באטלר. מושג זה, על פיתוחיו המאוחרים, מאפשר לזהות בתופעה הרטורית משמעויות פסיכולוגיות ואידיאולוגיות המשפיעות לא רק על הקוראות והקוראים אלא גם על המספר או המספרת. כתיבתה של קסטל-בלום היא דוגמה מובהקת לאינטרפלציות טקסטואליות, והיא אף מייצרת הבנה חדשה של מושג האינטרפלציה עצמו ושל המשמעויות המגדריות שלו. קסטל-בלום משמשת כאן אפוא כתיאורטיקנית של אינטרפלציה. ביצירותיה המוקדמות האינטרפלציה מתרחשת בתוך העולם הבדוי, אך אחר כך היא נודדת ממעמדה כתמה והופכת לאסטרטגיה נרטיבית המאפיינת את היחסים בין הכותבת לקורא/ת. הפניות אל הקוראות והקוראים משתנות מיצירה ליצירה ומייצרות אפשרויות שונות של יחסים בינם לבין המספרת, המחברת של הטקסט, כפי שאנסה להראות במאמר זה באמצעות הרומנים 'המינה ליזה' (1995) ו'הרומאן המצרי' (2015). (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 153-180 |
| Number of pages | 28 |
| Journal | אות: כתב עת לספרות ולתיאוריה |
| Volume | 8 |
| State | Published - 2018 |
IHP Publication
- ihp
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver