אחרית דבר

"זהו כינוס ראשון למאמרי הספרות של שלו, שפורסמו במהלך חייו לאורך שישים שנה כמעט. על אף היקפה, רוחבה ומשכה של יריעה מרשימה זו, הוא לא כינסם בספר משלו ואף התנגד לכינוסם בידי אחרים שחפצו בכך. רק בשנותיו האחרונות, וביודעו כי מפעל זה ייחתם מן הסתם רק לאחר מותו, נעתר לבקשות חוזרות ונשנות, והתוצאה היא הספר הכבד שאתם אוחזים בידיכם. התנגדותו של שלו לכינוס כתביו בספר מעוררת תהייה. אומנם המזג הביקורתי שלו, אשר היה קשוב להווה החי ומכוון לדופק החיים הציבוריים, והגיב לאירועי השעה ולרחשי החיים החברתיים גם כשעסק, לכאורה, בסוגיות ספרותיות רחוקות או בכתבים היסטוריים וביוצרי מופת מן העבר, מזג זה חייב הדפסה מהירה בבמות שחיי השעה והאקטואליה הפוליטית והתרבותית היא נשמת אפן. אלא שללא כינוס בדפוס בר-קיימא, נקברו כתביו של שלו בארכיונים, ונראה כי על אף מקוריותם וחשיבותם, הם לא חילחלו אל תודעת ציבור הקוראים. אפשר לשער כי שלו נהנה מכך שפיזור כתביו בין במות שונות שהגישה הפיזית אל מרביתן אינה פשוטה ותובעת מאמץ מסוים מצד הקוראים והתכוונות מיוחדת להשיגן, הקנה לו חמקמקות מסוימת, כמעט שדית, אשר הלמה את אופיו, המסרב בעיקשות לכל קיבוע, מיון או הגדרה נוחים ופשוטים." -- מן המעטפת האחורית.