"אזרחות אימהית": הונאת רווחה של נשים עניות בישראל

מאמרה של שירי רגב-מסלם מצטרף לביקורת על המדינה הניאו-ליברלית תוך הדגשת מאפיינים ייחודיים בתפיסת האזרחות של נשים בישראל. הוא עוסק בחשיפת הממד הפוליטי של תופעת הונאות הרווחה ומתמקד בעידן שאחרי רפורמת הרווחה של שנת 2003, תקופת השיא של הכלכלה הניאו-ליברלית בישראל, שהתנהלה כמעט ללא קולות של מחאה וביקורת ציבורית. המאמר קושר בין הונאות רווחה לבין תפיסות של אזרחות. הוא שואל כיצד נשים עניות בישראל, המתקיימות מהבטחת הכנסה, מצדיקות מעשי הונאה כלפי הביטוח הלאומי, וכיצד הצדקות אלו משקפות את יחסיהן עם המדינה. בכך הוא מחלץ את מעשי ההונאה האלה מהספרה הפרטית ומקרב אותם לספרה הציבורית ולתופעות של מרי אזרחי. רגב-מסלם משתמשת בביטוי "אזרחות אימהית" על מנת להסביר את תפיסת האזרחות האלטרנטיבית של הנשים המשתתפות במחקר. ההצדקה שנותנות נשים לתופעת ההונאה של מערכת הרווחה היא שאימהות זכאיות לקבל תמיכה מהמדינה בשל תרומתן החברתית הבסיסית בגידול ילדים. זהו ניסיון לאתגר את ההגדרות של מי "ראוי" לקבל תמיכה ומי "אינו ראוי", מי שייך ומי אינו שייך; כלומר מדובר בפעולה פוליטית שעיקרה קריאה להיות מוכרות כאזרחיות שוות בחברה. היא כותבת: "לתפיסתן של נשים עניות, אימהות - מכל מגזר ובלי קשר להשתייכות אתנית או לאומית - תורמות תרומה אזרחית חשובה שמקנה להן זכאות מוסרית לקבלת תמיכה מהמדינה. תחושת הזכאות המוסרית של נשים היא חזקה כל כך עד שאף שהן תופסות את עצמן כאזרחיות הגונות ושומרות חוק, הן מצדיקות הונאות של הביטוח הלאומי כמעט פה אחד, ומבטאות תמיכה גלויה בנשים שמרמות".