חוק ההגנה על חוסים ואשפוזם של זקנים חוסים במסגרות מוסדיות: בין מצוי לרצוי

המאמר מציע ניתוח ביקורתי להסדר המשפטי הקבוע בחוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966, המאפשר לבית המשפט להורות על אשפוזם של זקנים חוסים במחלקות הסיעודיות ובמחלקות לתשושי נפש בניגוד לרצונם. הטענה המועלית במאמר היא, כי בשל האופן שבו החוק מנוסח ומיושם, קיים חשש של ממש לאשפוזם של זקנים במחלקות סיעודיות ותשושי נפש בלא הצדקה, תוך פגיעה מהותית בזכותם לכבוד, לחירות ולאוטונומיה. ביסוס הטענה נעשה באמצעות ניתוח לשון החוק, הצגת האופן שבו החוק מיושם בפועל וכן באמצעות השוואה של ההסדרים הפרוצדורליים הקיימים בחוק ההגנה על חוסים ובין ההסדרים הפרוצדורליים הקיימים בחוק לטיפול בחולי נפש. ההסדר המשפטי החלופי המוצע מתבסס על החמרת התנאים הנדרשים לאשפוזם של זקנים במחלקות סיעודיות ותשושי נפש ועל הסדרת ערובות פרוצדורליות באופן שימנע אשפוזים כאלה בלא הצדקה מספקת.